האבחנה
בחדר מיון לא היה משהו דחוף — חשבו שזה דלקת ריאות קלה. אבל הרופאה הבחינה בשיעול שתיארתי לה ואמרה: "בא שתעבור ספירומטריה. אצלך זה לא רעיון רע."
תוצאות הספירומטריה: COPD בדרגה קלה. הריאות שלי עובדות ב-72% מהיכולת — מספיק לכל פעולה יומיומית. אבל המגמה הייתה ירידה — וזה כבר חשש.
ישבתי עם הרופאה. "מה הצעדים שלי?" שאלתי. היא חייכה: "יוסי, אתה בעמדה הכי טובה. אתה צעיר, יחסית. הדרגה קלה. אם תפעל היום — תוכל לחיות עד גיל מאוד מבוגר בלי שהמחלה תעצור אותך."
"האבחון שלי לא היה שבר ולא היה הלם. הוא היה כמו רמזור אדום שהבזיק לפניי בזמן — וגרם לי לבלום בזמן. גילוי מוקדם זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לחולה COPD."
השינוי החד
באותו יום הפסקתי לעשן. לא 'אנסה' — הפסקתי. הוצאתי את החפיסה האחרונה מהכיס, ריסקתי אותה ביד, וזרקתי לפח. לא תמיד היה קל. הייתי עצבני שבועיים. אבל לא חזרתי.
התחלתי טיפול במשאף שנקרא Anoro. בהתחלה הוא הרגיש כמו מצרך מיותר. אבל אחרי שבועיים — הבחנתי שאני נושם הרבה יותר חופשי. השיעול בבוקר נעלם.
הוספתי ריצה לסדר היום. בהתחלה 10 דקות, ביישנות. אחרי חצי שנה — 30 דקות. אחרי שנה — 45 דקות. היום אני רץ חצי מרתון פעם בשנה. הריאות שלי, גם אם פגומות, עובדות מצוין.
המעקב
אחת לשנה אני עושה ספירומטריה. במשך 5 השנים שעברו מאז האבחון — היכולת הריאתית שלי דווקא עלתה קצת. לא הרבה — אבל בהחלט לא ירדה. וזה הניצחון הגדול שלי.
אני מקפיד על כל חיסון: שפעת בסתיו, ריאות פנאומוקוק כל 5 שנים, וכל גמילה אחת לחודש כדי לוודא שאני שומר על המסלול.
ויש לי קבוצה של עוד שני חברים שאובחנו ב-COPD בגיל מוקדם. אנחנו נפגשים פעם בחודש לקפה, מדברים על הטיפולים, על הרופאים, על איך זה משפיע על המשפחה. זה עוזר מאוד.
המסר שלי
אם אובחנתם ב-COPD בגיל יחסית צעיר ובדרגה קלה — אתם במצב הכי טוב. הכל בידיים שלכם. הפסקה מיידית של עישון, התחלת טיפול תרופתי, ופעילות גופנית קבועה — שלושת אלה ביחד יכולים לתת לכם 20-30 שנה של חיים טובים.
אל תפחדו מהאבחון. הוא לא גזר דין. הוא תמרור. אתם בוחרים אם להאט או להמשיך במלוא הגז ולפגוע בעצמכם.
ולכל מי שמעשן בגיל 40+ ומשתעל בבוקר — לכו תעשו ספירומטריה. בדיקה של 10 דקות יכולה לחסוך לכם שנים של חרטה.
"האבחנה לא עצרה אותי — היא דחפה אותי קדימה. וזה היה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בחיים."
— יוסי בר-טל
