עישנתי בלי לחשוב
אני דני, בן 65, מהנדס במקצועי, פנסיונר היום. התחלתי לעשן בצבא — כמו כולם, כך חשבתי. סיגריה זה היה חלק מהיום: עם הקפה בבוקר, אחרי האוכל, כשנפגשנו עם חברים, כשעבדתי על שולחן השרטוט.
ארבעים שנה עברו ולא חשבתי על זה אפילו לרגע אחד. השיעול בבוקר היה "שיעול של מעשן". קוצר הנשימה במדרגות היה "גיל". כשעליתי שלושה קומות והייתי צריך לעצור באמצע — "זה כי אכלתי הרבה, תכף יעבור".
המשפחה דיברה איתי. אשתי שולמית התחננה. הילדים שאלו אותי כל פעם בארוחת שישי: "אבא, מתי?". ועניתי תמיד: "מחר". המחר הזה הגיע רק כשהיה ממש כבר מאוחר.
האבחון שהפך הכל
לפני שמונה שנים, בגיל 57, הגעתי לרופא המשפחה עם דלקת ריאות. עברו שבועיים ועדיין לא הצלחתי לחזור לעצמי. הרופא הפנה אותי לבדיקת תפקודי ריאות — ספירומטריה.
כשרופאת הריאות הסבירה לי את התוצאות, היא הסתכלה לי בעיניים ואמרה משפט שזכרתי כל החיים: "דני, יש לך COPD בדרגה בינונית. הריאות שלך עובדות ב-58% מהיכולת שלהן. זאת מחלה כרונית. היא לא תיעלם."
"ישבתי במכונית בחניה של בית החולים חצי שעה ובכיתי. ואז התקשרתי לשולמית ואמרתי: אני מפסיק היום. והפסקתי."
הפסקת העישון לא הספיקה
חשבתי בטעות שאם רק אפסיק לעשן — הריאות יחזרו. הן לא חזרו. הנזק שנעשה ב-40 שנה לא מתפוגג בחודש.
אבל הפסקת העישון עצרה את ההידרדרות. במשך שמונה שנים — היציבות נשמרה. בלי הסיגריות, הדלקות התדירו מאוד פחותות. הריאות עדיין חולות, אבל הן לא מתדרדרות.
התחלתי לקבל טיפול במשאף קבוע. למדתי איך להשתמש בו נכון — דבר שלקח לי זמן. בהתחלה רק "שאפתי" מהר ופספסתי חצי. אחות הריאות הסבירה לי בסבלנות — שאיפה איטית, החזקה של 10 שניות, החזרה. עכשיו זה ככה כל בוקר וכל ערב, כמו שיניים.
התחלתי לחיות שוב
הצעד הכי גדול שעשיתי היה שיקום ריאתי. שלוש פעמים בשבוע, במשך שלושה חודשים, הגעתי למרכז שיקום בבית החולים. אופניים יציבים, הליכון, תרגילי נשימה. הפיזיותרפיסטית לימדה אותי איך לנשום מהבטן ולא מהחזה.
בהתחלה לא הצלחתי לעשות 10 דקות. בסוף הקורס הלכתי 30 דקות בקצב יפה. היום אני הולך עם שולמית 3-4 פעמים בשבוע, חצי שעה כל פעם, בחוף הים בבת ים. זה הזמן הכי טוב שלנו.
אני עדיין עם COPD. עדיין לוקח את המשאפים. עדיין מקפיד על חיסון שפעת בכל סתיו. אבל החיים חזרו להיות חיים. ולא רק זה — הם נעימים יותר. כל נשימה היא משהו שאני שם לב אליו עכשיו, ושום דבר לא מובן מאליו.
המסר שלי
לכל מי שמעשן ולא רוצה לחשוב על זה — לא חייבים שתקבלו אבחון של COPD כדי להפסיק. תפסיקו לפני שזה יקרה. הריאות שלכם יסלחו.
ולכל מי שכבר אובחן — אל תפחדו. החיים אחרי האבחון יכולים להיות טובים, אם נלחמים עליהם. הפסקת עישון, משאפים נכונים, שיקום, פעילות גופנית, אוכל בריא, חיסונים — כל אלה נותנים לכם שנים של חיים טובים.
ואל תהיו לבד. הקהילה של עמותת לנשום היא דרך הכי קצרה לפגוש אנשים שמבינים בדיוק מה אתם עוברים.
"ארבעים שנה עברו ולא הקשבתי לעצמי. היום אני נושם — וזה הדבר הכי יקר שיש לי."
— דני כהן
