האבחנה שלא ציפיתי לה
הספירומטריה הראתה COPD בדרגה בינונית. ישבתי מול הרופא וצחקתי בכי: "זה לא הגיוני. אני לא מעשנת. אף פעם לא הייתי."
הרופא, סבלני ויפה, הסביר לי משהו שאף אחד לא היה אומר לי קודם: עישון פסיבי, במיוחד כרוני וצמוד כמו זה שעברתי במשך 40 שנה, גורם לנזק כמעט זהה לעישון פעיל. כל סיגריה של ניאון, אנשמתי גם אני.
הוא הסביר גם שיש סיבות נוספות ל-COPD שלא קשורות לעישון — חשיפה תעשייתית, שריפת עצים, גז בישול, ואפילו גורמים גנטיים. אבל במקרה שלי — הסיפור היה ברור.
"כל החיים שלי חשבתי ש-COPD זו מחלת מעשנים. ובחיים לא עישנתי סיגריה אחת. רק כשהרופאה הסבירה לי על השנים שגרתי עם בעלי המעשן בדירת שלושה חדרים — הבנתי שגם אני הייתי מעשנת, רק בלי הסיגריה ביד."
להבין שאני לא לבד
בשבועות הראשונים אחרי האבחנה הרגשתי מבוישת, ואני יודעת שזה נשמע מוזר. כאילו זה משהו שעשיתי לעצמי. הרי אני אחות — איך לא ראיתי את זה?
ואז גיליתי דרך עמותת לנשום שיש לי חברות. נשים שלא עישנו, שהמחלה הגיעה אליהן לא בגלל אורח חיים — אלא בגלל מי שחי איתם, או החנות שעבדו בה, או הסביבה שגדלו בה. פתאום לא הייתי לבד.
בקבוצת הוואטסאפ של העמותה אני מבינה כל יום עוד דבר. אישה מבני ברק שילדיה מעשנים בדירה הסמוכה. אישה מקיבוץ שעבדה בבית חרושת לכותנה 30 שנה. גבר ערבי מנצרת שאמא שלו בישלה על אש פתוחה במשך 50 שנה. כל אחד והסיפור שלו.
החיים שלי היום
אני לוקחת משאפים פעמיים ביום. שילבתי שיעורי טאי-צ'י פעמיים בשבוע — זה עוזר לי לנשום, להחזיק את הכושר, ולשמור על הראש פנוי. אני שותפה בתוכנית של ביטוח לאומי לשיקום ריאתי.
אני עוד עובדת — חצי משרה, כמתנדבת ביחידת ילדים בבית החולים. הילדים לא יודעים שלאחות רותי קצת קוצר נשימה לפעמים. עבורם אני סתם 'דודה רותי שיודעת לקרוא ספרים'.
הילדים שלי, שגדלו בבית של ניאון, עוברים בדיקות תפקודי ריאות אחת לשנה. כי גם הם נחשפו. הבן הבכור, אילן, גילה אצלו דרגה קלה של COPD בגיל 45. הוא לא מעשן מעולם.
המסר שלי
COPD זו לא מחלת מעשנים בלבד. אם אתם מתנשמים, משתעלים בבוקר, או מרגישים שהכושר שלכם יורד — תבדקו. גם אם אף פעם לא עישנתם.
ולמשפחות של מעשנים — לא לפחד לדבר. עישון בבית פוגע בכל מי שנמצא בסביבה. זה לא רק 'הריח' או 'אסטטיקה'. זה מסלול ישיר לנזק ריאתי.
ולכל אישה שאובחנה ב-COPD מבלי לעשן יום אחד — אתן לא לבד. הקהילה שלנו מלאה בכן. צרו קשר עם עמותת לנשום, תכנסו לוואטסאפ. תרגישו שיש מי שמבין.
"אין לי איך לחזור אחורה ולשנות את העשנים. אבל יש לי איך להכיר נשים שעברו אותו דבר — וזה כל ההבדל."
— רותי לב
