סקר מטופלים חדש של לנשום חושף פערים בדרך לטיפול באסתמה חמורה

הטיפול קיים, אבל הדרך אליו לא תמיד פשוטה: כמעט 3 מכל 10 המתינו יותר מארבעה חודשים, אישור הקופה בלט כנקודת העיכוב המרכזית, ואצל חלק מהמטופלים העלות משפיעה גם על היכולת להמשיך בטיפול. הסקר של לנשום מציג את הפערים, הצרכים וסדרי העדיפויות של המטופלים לאורך המסלול כולו.

הסקר נערך בחסות אסטרהזניקה, ללא מעורבות בתכנים.

הטיפולים הביולוגיים שינו באופן משמעותי את אפשרויות הטיפול באסתמה חמורה. אצל מטופלים שמתאימים להם, הם יכולים להפחית התלקחויות, ובחלק מהמטופלים גם לשפר את השליטה במחלה ואת איכות החיים ולהפחית את הצורך בסטרואידים.

אבל האפשרות הרפואית היא רק חלק מהדרך.

סקר שערכה לנשום בקרב קהילת האסתמה בחן את המסלול מנקודת המבט של המטופלים: כמה זמן עובר מהמלצת הרופא עד תחילת הטיפול, מה מעכב בדרך, האם העלות משפיעה על היכולת להמשיך בטיפול, איזה מידע וליווי מקבלים המטופלים ומה חשוב להם בטיפול עצמו.

מהתשובות עולה תמונה של חסמים שמופיעים בנקודות שונות במסלול. בדרך להתחלת הטיפול, אישור הקופה בולט כנקודת העיכוב המרכזית שעליה מדווחים המטופלים. אחרי שהטיפול כבר התחיל, אצל חלק מהמשיבים מופיע חסם אחר: העלות וההשתתפות העצמית, שיכולות להשפיע על היכולת להתמיד.

ובמקביל, המטופלים עצמם מציבים סדר עדיפויות ברור: פחות התקפים ותסמינים, פחות שימוש בסטרואידים ותפקוד טוב יותר חשובים להם יותר מתדירות נוחה של הטיפול.

מה השתנה בטיפול באסתמה חמורה?

אסתמה חמורה היא אסתמה שנשארת לא מאוזנת למרות טיפול מיטבי בעצימות גבוהה, לאחר שנבדקו גורמים שיכולים להשפיע על השליטה במחלה.

הטיפולים הביולוגיים הם טיפולים ממוקדים שפועלים על מסלולים מסוימים המעורבים בתהליך הדלקתי באסתמה. הם אינם מיועדים לכל אדם עם אסתמה, וההתאמה נעשית לפי מאפייני המחלה והמטופל.

כניסתם שינתה באופן משמעותי את אפשרויות הטיפול באסתמה חמורה. אצל מטופלים מתאימים הם יכולים להפחית התלקחויות, ובחלק מהמטופלים גם לשפר את השליטה במחלה ואת איכות החיים ולהפחית את הצורך בסטרואידים.

בישראל, טיפולים ביולוגיים מסוימים נכללים בסל הבריאות לאסתמה חמורה בכפוף לקריטריונים רפואיים מוגדרים.

הסקר של לנשום לא נועד לבדוק איזה טיפול ביולוגי טוב יותר. ביקשנו להבין משהו אחר: איך נראית הדרך אל הטיפול ואחריו, דרך העיניים של המטופלים עצמם?

ההמלצה ניתנה, אבל אצל חלק הדרך לזריקה הראשונה נמשכה חודשים

אחד הממצאים הבולטים בסקר נוגע לזמן שבין המלצת הרופא על טיפול ביולוגי לבין תחילת הטיפול בפועל.

47% מהמטופלים שהחלו טיפול דיווחו שקיבלו את הזריקה הראשונה בתוך חודש מהמלצת הרופא. 16% המתינו בין חודש לחודשיים. 8% המתינו בין חודשיים לארבעה חודשים. 29% המתינו יותר מארבעה חודשים.

ההבדלים בין המטופלים גדולים. אצל חלק ההמלצה הרפואית מתורגמת לטיפול בתוך שבועות. אצל אחרים עוברים חודשים עד תחילת הטיפול.

וכששאלנו מה היה השלב שעיכב אותם יותר מכל, התקבלה תשובה ברורה.

אישור הקופה בולט כנקודת העיכוב המרכזית

53% מהמטופלים שהחלו טיפול סימנו את הזמן שנדרש לקבל אישור מהקופה כשלב שעיכב אותם יותר מכל. 32% אמרו שלא חוו עיכוב וקיבלו את הטיפול מיד. 11% ציינו עיכוב בתיאום ההדרכה לזריקה הראשונה. 5% ציינו עיכוב בהזמנה או בקבלת התרופה.

הקשר מתחזק כשמסתכלים על המטופלים שחיכו זמן רב במיוחד. בקרב מי שדיווחו על המתנה של יותר מארבעה חודשים, 82% סימנו את אישור הקופה כשלב המעכב ביותר.

כלומר, הסקר לא רק מראה שחלק מהמטופלים מחכים חודשים. הוא גם מצביע בצורה ברורה על השלב שבו, לפי דיווחיהם, מתרכז חלק משמעותי מהעיכוב.

הסקר אינו מפרט מה בתוך תהליך האישור גרם להמתנה בכל מקרה. אי אפשר לדעת ממנו אם מדובר במסמכים חסרים, תנאי זכאות, בדיקות נוספות, תהליך מנהלי או סיבה אחרת.

אבל בכל הנוגע לשאלה באיזה שלב המטופלים חווים את העיכוב, אישור הקופה בולט מעל יתר השלבים.

הטיפול כבר התחיל, אבל אצל חלק מהמטופלים העלות מקשה להמשיך

הקושי בנגישות לטיפול אינו מסתיים בהכרח לאחר שהתקבל האישור וניתנה הזריקה הראשונה.

מבין מי שהשיבו לשאלה על שיקולים כספיים, 25% אמרו שהעלות משפיעה על היכולת שלהם להתמיד בטיפול הביולוגי.

כששאלנו כיצד העלות משפיעה, השתתפות עצמית גבוהה הייתה הסיבה שחזרה בתדירות הגבוהה ביותר.

היו גם משיבים שדיווחו במפורש שהפסיקו טיפול משום שלא יכלו לעמוד בעלות, ומשיב נוסף שציין לצד השתתפות עצמית גבוהה גם שהקופה לא אישרה את התרופה.

הצלבת התשובות מוסיפה הקשר חשוב: הקושי הכלכלי הופיע גם אצל מטופלים שלא דיווחו על עיכוב בתחילת הטיפול. כלומר, אין מדובר בהכרח באותו חסם.

מתוך הסקר עולה תמונה של שתי נקודות שונות במסלול.

לפני תחילת הטיפול, אצל חלק מהמטופלים הקושי הוא להגיע לטיפול בפועל, כאשר אישור הקופה בולט כשלב המעכב ביותר.

אחרי שהטיפול כבר התחיל, אצל חלק מהמשיבים העלות וההשתתפות העצמית עלולות להפוך לחסם בפני המשך טיפול רציף.

הסקר אינו מאפשר לקבוע מה מקור העלות בכל מקרה. הוא אינו מבחין בין השתתפות עצמית במסגרת זכאות, טיפול שלא אושר, טיפול שאינו עומד בתנאי הסל או מצבים אחרים. לכן אין להסיק ממנו שטיפול מסוים אינו כלול בסל.

אבל הוא כן מצביע על תופעה בעלת משמעות: עבור חלק מהמטופלים שהשיבו לסקר, הקושי הכלכלי אינו רק אי נוחות. הוא יכול להשפיע בפועל על היכולת להמשיך בטיפול.

מה חשוב למטופלים? התוצאה לפני הנוחות

ביקשנו מהמטופלים לדרג עד כמה חשובים להם מאפיינים שונים של הטיפול. כאן התקבלה אחת התמונות הברורות ביותר בסקר.

95% נתנו את ציון החשיבות המרבי להפחתת התקפי האסתמה. 95% נתנו את הציון המרבי להפחתת התסמינים. 94% נתנו את הציון המרבי לשיפור איכות החיים והתפקוד היומיומי. 93% נתנו את הציון המרבי להפחתה או להפסקה של שימוש בסטרואידים.

לעומת זאת, 77% נתנו את הציון המרבי לחשיבות של פחות תופעות לוואי. 67% נתנו את הציון המרבי לתדירות נוחה של הטיפול.

הנתונים אינם אומרים שנוחות הטיפול אינה חשובה. הם כן מראים שכאשר המטופלים מגדירים מה חשוב להם ביותר, התוצאה שהטיפול אמור להשיג בחיי היום יום מקבלת עדיפות גבוהה יותר מתדירות נוחה.

רוב המטופלים קיבלו הסבר רפואי, ובכל זאת רבים המשיכו לחפש מידע

61% מהמטופלים שהחלו טיפול דיווחו שלפני שפנו לרופא הם עדיין לא שמעו על טיפולים ביולוגיים לאסתמה חמורה.

בפני עצמו, הנתון הזה אינו מעיד על פער. עבור מטופלים רבים טבעי שאפשרות לטיפול מתקדם תעלה במסגרת שיחה עם רופא.

מה שמעניין הוא מה קרה לאחר מכן.

76% חיפשו מידע על הטיפול בעצמם.

מבין מי שחיפשו מידע, 72% השתמשו בחיפוש כללי באינטרנט, 41% נעזרו בקבוצות פייסבוק, 34% פנו לרופא או לאחות, 21% חיפשו מידע ממטופלים אחרים ו-7% נעזרו באתר של עמותה. ניתן היה לבחור יותר ממקור אחד.

במקביל, 76% מהמטופלים שהחלו טיפול אמרו שמישהו מהצוות הרפואי הסביר להם בצורה טובה על הטיפול.

בקרב מי שקיבלו הסבר, רופא ריאות מומחה היה המקור המרכזי להסבר.

הצלבת התשובות מחדדת את התמונה.

מבין מי שענו גם על שאלת ההסבר וגם על שאלת חוסר המידע, 43% ממי שקיבלו הסבר טוב עדיין אמרו שחסר להם מידע, לעומת 88% ממי שלא קיבלו הסבר טוב.

אין להסיק מכך שההסבר הוא לבדו הגורם לפער.

הממצא כן מראה שבקרב מי שקיבלו הסבר טוב, שיעור המדווחים על חוסר מידע היה נמוך בהרבה.

התמונה אינה של חוסר הסבר רפואי גורף. להפך, רוב המשיבים דיווחו שקיבלו הסבר טוב. אצל חלק מהמטופלים, עם זאת, גם אחרי ההסבר נשארו שאלות ומידע שחסר להם.

איזה מידע היה חסר לפני תחילת הטיפול?

מבין מי שהשיבו לשאלה אם היה חסר להם מידע לפני תחילת הטיפול, 55% אמרו שכן.

כשמסתכלים רק על מי שאמרו שחסר להם מידע, שלושה נושאים בלטו במיוחד.

69% רצו יותר מידע על תופעות לוואי. 63% רצו לשמוע ממטופלים שכבר עברו את התהליך. 44% רצו מידע על אפשרויות טיפול אחרות. 19% רצו הסבר נוסף על המחלה. 13% ציינו אפשרות לקבל חוות דעת נוספת. ניתן היה לבחור יותר מתשובה אחת.

הממצא מחדד את שאלת המידע. השאלה אינה רק אם המטופל יודע שטיפול ביולוגי קיים, אלא האם הוא מבין למה לצפות, אילו אפשרויות עומדות בפניו ומה המשמעות של התחלת הטיפול בחיי היום יום.

פחות ממחצית קיבלו ליווי כחלק מהטיפול

45% מהמטופלים שהחלו טיפול דיווחו שקיבלו ליווי מאחות או השתתפו בתוכנית תמיכה כחלק מהטיפול. 55% אמרו שלא קיבלו ליווי כזה.

בקרב מי שקיבלו ליווי, 82% דירגו את שביעות הרצון ממנו בציון 8 ומעלה מתוך 10.

הסקר אינו מאפשר לקבוע שהליווי עצמו שיפר את תוצאות הטיפול. הוא כן מראה שרוב המשיבים שקיבלו ליווי העריכו אותו ברמת שביעות רצון גבוהה.

גם אחרי תחילת הטיפול, הצורך במידע ובתמיכה נשאר

כששאלנו באילו תחומים היו רוצים לקבל יותר עזרה או תמיכה בקשר למחלה, התקבלה תמונה רחבה יותר מצורך במידע רפואי בלבד.

61% ביקשו מידע נוסף על אפשרויות טיפול. 50% ביקשו מענה לשאלות אישיות. 39% ביקשו אפשרות לשוחח עם אנשים שמתמודדים עם מצב דומה. 37% ביקשו תמיכה נפשית מאיש מקצוע. 24% ביקשו קבוצות תמיכה. 18% ביקשו מידע נוסף על המחלה. ניתן היה לבחור יותר מתשובה אחת.

התשובות מראות שהצורך של המטופלים אינו מסתיים במרשם או בזריקה הראשונה. הוא כולל גם מידע מתמשך, מענה אישי, ניסיון של אנשים אחרים ותמיכה מקצועית.

רוב המטופלים מדווחים על טיפול קבוע, אבל מידת השיפור אינה אחידה

87% מהמטופלים שהחלו טיפול ביולוגי דיווחו שהם מקבלים אותו באופן קבוע. 8% דיווחו על טיפול לסירוגין. 5% דיווחו על מרווחים בין הטיפולים בהמלצת הרופא.

כשנשאלו עד כמה הטיפול שיפר את איכות חייהם, 32% נתנו ציון 8 עד 10, 39% נתנו ציון 5 עד 7 ו-29% נתנו ציון נמוך יותר.

מדובר בהערכה עצמית של השיפור באיכות החיים ולא במדד קליני ליעילות הטיפול.

המשיבים היו גם בשלבים שונים מאוד של הטיפול. חלקם היו בחודשים הראשונים ואחרים כבר טופלו במשך שנה ויותר. לכן אין להשתמש בהתפלגות הזאת להשוואה בין מטופלים או בין טיפולים.

שני הממצאים יחד חשובים: רוב גדול מדווח על טיפול קבוע, אבל החוויה של השיפור אינה זהה אצל כולם.

הדרך מאבחנת אסתמה לאסתמה חמורה אינה זהה אצל כולם

המשיבים הגיעו לאסתמה חמורה במסלולים שונים.

בקירוב, מחציתם אובחנו באסתמה בילדות ומחציתם בבגרות.

גם הזמן מאבחנת אסתמה ועד להבנה שמדובר באסתמה חמורה היה שונה מאוד. 26% דיווחו על תקופה של עד חצי שנה. 24% דיווחו על יותר מעשר שנים. יתר המשיבים דיווחו על תקופות שונות בין שני הקצוות.

אין להסיק מכך שאסתמה חמורה הוחמצה במשך שנים.

בהצלבת התשובות עולה שרוב מי שדיווחו על פרק זמן של יותר מעשר שנים אובחנו באסתמה כבר בילדות.

הסקר אינו מאפשר לדעת מתי המחלה הפכה לחמורה, האם חומרתה השתנתה לאורך השנים או מה מסביר את ההבדלים בין המטופלים.

לכן הנתון מתאר שונות במסלול המחלה, ולא עיכוב מוכח באבחון.

מה מספרים לנו המטופלים על הדרך לטיפול?

הטיפולים הביולוגיים הרחיבו באופן משמעותי את אפשרויות הטיפול באסתמה חמורה. אבל הסקר מראה שהחוויה של המטופל מורכבת מהרבה יותר מהתרופה עצמה.

בדרך אל הטיפול, כמעט 3 מכל 10 דיווחו על המתנה של יותר מארבעה חודשים, ואישור הקופה בולט כנקודת העיכוב המרכזית שעליה מדווחים המטופלים.

אחרי שהטיפול כבר התחיל, אצל חלק מהמשיבים מתגלה חסם אחר: העלות. אחד מכל ארבעה מבין מי שהשיבו לשאלה הכלכלית אמר שהיא משפיעה על יכולתו להתמיד, ובתשובות הופיעו גם מקרים של הפסקת טיפול בגלל העלות.

בבחירת הטיפול, המטופלים אומרים בצורה ברורה מה חשוב להם: פחות התקפים ותסמינים, פחות שימוש בסטרואידים ושיפור בתפקוד ובאיכות החיים.

לצד אלה, רוב המטופלים דיווחו שקיבלו הסבר טוב מהצוות הרפואי, אבל רבים המשיכו לחפש מידע בעצמם וחלקם הרגישו שחסר להם מידע קונקרטי לפני תחילת הטיפול.

פחות ממחצית קיבלו ליווי, בעוד שרוב מי שקיבלו אותו דירגו אותו גבוה.

וגם אחרי שהטיפול התחיל, המטופלים ממשיכים לבקש מידע, מענה אישי ותמיכה.