האבחון
בגיל 32 חיי השתנו לחלוטין. עברתי לערבה, וביום המעבר קיבלתי התקף אסתמה קשה. ניסיתי אינהלציות שוב ושוב, אבל הן כבר לא עזרו. הוזמן אמבולנס לבית החולים סורוקה. בהתחלה לא מצאו כלום בצילום, אבל בדיקת CT גילתה את האמת — אני חולה ב-COPD, מחלת ריאות חסימתית כרונית. באותו רגע עלתה בי המחשבה המפחידה: יש לי ילד קטן בן שנתיים — ואולי לא אזכה לראות אותו גדל.
"באותו רגע עלתה בי המחשבה המפחידה: יש לי ילד קטן בן שנתיים — ואולי לא אזכה לראות אותו גדל."
ההתדרדרות
השנה הראשונה אחרי האבחנה הייתה קשה מאוד. נכנסתי למצב של אבל, הסתגרות ודכדוך. שנה אחר כך הגיע התקף נוסף — קשה עוד יותר. קוצר הנשימה החמיר, האינהלציות לא עזרו, ומצבי הידרדר במהירות. הייתי מחובר להנשמה במשך חודש וחצי. כשהשתחררתי — הייתי מחובר לבלון חמצן 24 שעות ביממה.
ההחלטה
בבית החולים היה לי הרבה זמן לחשוב. קראתי על המחלה באינטרנט, ורוב הדברים היו מדכאים. אבל בתוך כל זה החלטתי דבר אחד: אני הולך להיות נס רפואי. החלטתי שאני לוקח אחריות על החיים שלי. התחלתי שיקום ריאות, החלפתי טיפול תרופתי, ועבדתי על הגוף שלי. בהתחלה הלכתי רק כמה צעדים ועצרתי. היום אני כבר מסוגל ללכת בלי בלון חמצן.
הלקחים
המחלה שינתה את החיים שלי — אבל גם לימדה אותי הרבה. למדתי שאפשר לעבוד גם עם הראש, לא רק עם הידיים. למדתי להקשיב לעצמי ולהשקיע בבריאות הנפשית והרגשית שלי. יותר מכל, למדתי להעריך את הדברים הקטנים — זמן עם הבן שלי, עם בת הזוג שלי. המסר שלי ברור: הפסקת עישון יכולה להציל חיים. אם אפילו אדם אחד יקרא את הסיפור שלי ויפסיק לעשן — מבחינתי השלמתי את המשימה שלי.
"החלטתי שאני הולך להיות נס רפואי — לוקח אחריות על החיים שלי ועל הבריאות שלי."
— יוסף מליק
