האבחון
לפני כ-18 שנה, התחלתי להשתעל ולחוות קושי בנשימה. בהתחלה חשבתי שמדובר בשפעת חולפת, אבל הזמן חלף והתסמינים רק הלכו והחמירו. כל כמה צעדים נאלצתי לעצור לנוח. רופא המשפחה שלי התעקש שאעשה בדיקת CT, ואחרי שקיבלתי את הפיענוח — גיליתי שאני סובלת מ-COPD, מחלת ריאות כרונית שמתקדמת ומשפיעה על הריאות.
"לא נתתי למחלה לנהל לי את החיים — נלחמתי בכל הכוח לשמור על השגרה שלי."
החיים עם המחלה
לא הבנתי בהתחלה את המשמעות של המחלה הזו. הבעיה ב-COPD היא שזו מחלה שקטה שמתקדמת באיטיות, אבל היא תמיד שם. לא נתתי למחלה לנהל לי את החיים — נלחמתי בכל הכוח לשמור על השגרה שלי. אבל תמיד היה קול קטן, מהסביבה ומתוכי, שהזכיר לי שאני 'אשמה'. תחושת הבושה על המחלה הייתה קשה מאוד.
הקהילה
אני עוקבת אחר ההתכתבות בקהילות של חולי ה-COPD בפייסבוק ובוואטסאפ. אנחנו זקוקים לחברים לצרה — אנשים שמבינים אותנו באמת. מי שלא חווה קוצר נשימה קשה לא יכול להבין אותנו עד הסוף. בתוך שבוע ההתדרדרות הפכה אותי לסיעודית. לא יצאתי מהבית כמעט 4 חודשים.
הכוח להמשיך
בגיל 72, אני מרגישה צעירה מכדי להיות במצב סיעודי. פעולות פשוטות כמו מקלחת ואפילו חימום אוכל — הכל סביב המיטה. ולעיתים המחשבות נודדות למקומות קשים. אבל אז הנכד שולח לך הודעת וואטסאפ שמתחילה במילים 'סבתוש אהובה, מה שלומך?' — והחיים מקבלים שוב משמעות. החברות הטובות שלי מגיעות כל יום, הרופאות נמצאות לצידי, ואני בוחרת לנצל את הזמן שיש לי. לחשוב חיובי, רק חיובי.
"הנכד שולח לך הודעת וואטסאפ שמתחילה ב'סבתוש אהובה' — והחיים מקבלים שוב משמעות."
— רחל נדב
