הריאות
אבל אז התחיל פרק אחר לגמרי. זמן קצר לאחר הטיפולים התחלתי להרגיש קוצר נשימה. בהתחלה זה היה קל, אבל מהר מאוד המצב הידרדר. כל מאמץ קטן הפך לקשה. הנשימה הפכה למאבק. בסופו של דבר אובחנתי עם פיברוזיס ריאתי קשה ומתקדם. אם בסרטן הרגשתי חולה אבל עדיין חזק — במחלת ריאות אתה מרגיש איך כל נשימה הופכת למלחמה. הגעתי למצב סיעודי. אפילו ללכת לשירותים היה מאמץ עצום.
"אם בסרטן הרגשתי חולה אבל עדיין חזק — במחלת ריאות אתה מרגיש איך כל נשימה הופכת למלחמה."
הוויתור והתקווה
הרגשתי שעולמי חרב עליי. הפסקתי להילחם. ויתרתי על חלומות בסיסיים — קריירה, זוגיות, משפחה. לא חשבתי רחוק. רק איך אני מצליח לעבור עוד חודש. הרופאים התחילו לדבר על השתלת ריאות. בהתחלה הייתי בהכחשה — פחדתי מאוד מהרעיון, מאיכות החיים אחרי, מהניתוח עצמו. אבל המצב שלי הלך והחמיר, ובסוף נכנסתי לרשימת ההמתנה.
הטלפון שינה הכל
שלושה חודשים לאחר מכן הגיע הטלפון. זה היה ערב ראש השנה 2018. פרופ׳ מרדכי קרמר התקשר ואמר שנמצאו עבורי ריאות מתורם ושאני צריך להגיע מיד לבית החולים. הדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר לכל אחד מתשעת האחים והאחיות שלי ולהגיד להם שאני אוהב אותם. במובן מסוים זו הייתה פרידה — לא הייתי בטוח שאצא בחיים מהניתוח הזה. אבל הניתוח הצליח. שלושה שבועות בלבד אחרי ההשתלה כבר הצלחתי לנשום שוב.
לנשום מחדש
אני חי היום בזכות משפחה שבחרה, ברגע הקשה ביותר שלה, לתרום איברים. זו מתנה שקשה לתאר במילים. הנפש לקחה יותר זמן להתאושש — הייתי עדיין בתודעה של פרידה מהעולם. יש משהו עמוק מאוד בהבנה שאתה נושם עם ריאות של אדם אחר. המסע שעברתי שינה אותי לחלוטין. מתוך המקום הזה הקמתי את 'לנשום — העמותה לחולי ריאה בישראל', כדי שאנשים שעוברים את המסע הזה לא ירגישו לבד. כי מי שעבר את הדרך הזו יודע — עד כמה נשימה היא לא דבר מובן מאליו.
"החיים הם מתנה — וכל נשימה היא הזדמנות."
— ארי שרמן
