אסתמה במספרים

כמה אנשים חיים עם אסתמה, כמה מהם באמת מקבלים טיפול, ומתי המספרים צריכים להדליק נורה אדומה? הכתבה הזאת עוזרת לקרוא נתונים על אסתמה בלי להתבלבל בין מקורות שונים. מספרים שונים אינם בהכרח טעות, אבל גם לא נכון להניח מראש שכולם בני השוואה. כדי להבין אותם צריך לשאול מי נספר, באיזה גיל, באיזו מדינה, באיזו שנה ולפי איזו הגדרה.

בקצרה: מה חשוב להבין מהמספרים?

אסתמה היא אחת המחלות הכרוניות הנפוצות בעולם. לפי ארגון הבריאות העולמי, בשנת 2023 חיו עם אסתמה כ-363 מיליון אנשים, והיא גרמה לכ-442 אלף מקרי מוות. לפי דוח GINA לשנת 2026, ההערכה היא כ-300 מיליון אנשים חולים בה וישנם כ-1,000 מקרי מוות ביום. אין לחבר את שתי ההערכות לטווח אחד: הן נשענות על מקורות ותקופות נתונים שונים.

בישראל יש כמה דרכים לזהות אסתמה בנתונים: דיווח עצמי על אבחנת רופא, אבחנה שנמצאת ברשומה רפואית, או מדד איכות שמזהה אסתמה מתמשכת לפי קריטריונים של רכישת תרופות, ובחלק ממסלולי ההכללה גם לפי תיעוד אבחנות בביקורי רופא. כל אחד מהם מודד דבר אחר, ולכן אי אפשר להחסיר אחד מהשני ולקבוע כמה אנשים אינם מאובחנים או כמה מהמאובחנים אינם מטופלים.

יש גם נתונים מעודדים: שיעור אשפוזי הילדים מאסתמה בישראל ירד בין 1996 ל-2017. לצד זה, נתוני הסקר הלאומי, מדדי האיכות ומחקר ישראלי שפורסם ב-2017 על אסתמה קשה מעלים שאלות על טיפול ומעקב, אך אינם קובעים לבדם מה היקף הטיפול החסר כיום.

״מספר על אסתמה הוא אף פעם לא רק מספר. צריך לדעת מי נספר, איך נספר, ובאיזו תקופה.״

כמה אנשים בעולם חיים עם אסתמה?

ארגון הבריאות העולמי פרסם באפריל 2026 הערכה שלפיה בשנת 2023 חיו בעולם כ-363 מיליון אנשים עם אסתמה, וכ-442 אלף אנשים מתו ממנה. לפי אותו מקור, רוב מקרי המוות מאסתמה מתרחשים במדינות בעלות הכנסה נמוכה או הכנסה בינונית-נמוכה, שבהן תת אבחון ותת טיפול עדיין שכיחים.

GINA, גוף ההנחיות הבינלאומי לאסתמה, משתמש בדוח 2026 בהערכה אחרת: כ-300 מיליון אנשים עם אסתמה וכ-1,000 מקרי מוות ביום. GINA מדגישה שרוב מקרי המוות האלה ניתנים למניעה.

הפער בין ההערכות אינו אומר שאחד המקורות בהכרח טועה. הוא מזכיר שנתונים עולמיים יכולים להשתנות לפי מקור המידע ותקופת הנתונים. לכן נכון להשתמש בכל מספר יחד עם ההקשר שלו, ולא להציג אותו כנתון יחיד ומוחלט.

למה יש כמה מספרים שונים לאסתמה בישראל?

לפי סקר הבריאות הלאומי INHIS-4 של משרד הבריאות, שנערך בשנים 2018 עד 2020, 8.5% מהמבוגרים בני 21 ומעלה בישראל דיווחו שרופא אבחן אצלם אסתמה אי פעם. השיעור היה 9.4% בקרב גברים ו-7.6% בקרב נשים.

בסקר הקודם, שנערך בשנים 2013 עד 2015, השיעור היה 7.4%. מפתה לקרוא את זה כעלייה, אבל צריך להיזהר בהשוואה: בסקר המאוחר נכללו גם טלפונים ניידים, בעקבות שינוי שהונהג בסקרי המרכז החל ב-2016. שינוי בשיטת הדגימה יכול להשפיע על ההשוואה בין הסקרים.

במחקר שפורסם ב-2017, שהתבסס על מאגר רשומות רפואיות של 351,799 מבוטחים בני 20 עד 70, נמצאה אבחנת אסתמה אצל 5.68%. זהו מדד שונה מסקר דיווח עצמי, והוא תלוי בתיעוד בתיק הרפואי ובאוכלוסייה שנכללה במחקר.

מדד שלישי מגיע מהתוכנית הלאומית למדדי איכות לרפואת הקהילה. הוא אינו סופר את כל האנשים עם אסתמה, אלא את קבוצת הגיל שנכללת במדד האסתמה המתמשכת, לפי קריטריונים של רכישת תרופות לאסתמה, ובחלק ממסלולי ההכללה גם תיעוד אבחנות בביקורי רופא. בשנת 2023 שיעור ההימצאות לפי המדד עמד על 0.8%.

שלושת המדדים האלה אינם מתארים אותה אוכלוסייה: אחד מבוסס על דיווח של אדם שרופא אבחן אותו אי פעם, אחד על אבחנה מתועדת ברשומה רפואית, ואחד על הגדרה תפעולית של אסתמה מתמשכת במדד איכות. גם קבוצות הגיל והקריטריונים שונים. לכן אי אפשר לחבר אותם לטווח, ואי אפשר להחסיר אחד מהשני כדי לקבוע כמה אנשים אינם מאובחנים או אינם מטופלים.

״אי אפשר להחסיר נתון מסקר מנתון של מדד איכות ולקבל תשובה על מי לא מאובחן או לא מטופל.״

מה אפשר ללמוד מהפער בין אבחנה לטיפול?

בסקר הבריאות הלאומי, מבין מי שדיווחו שרופא אבחן אצלם אסתמה אי פעם, 39.0% מהגברים ו-50.6% מהנשים דיווחו שקיבלו טיפול תרופתי לאסתמה בשנה שקדמה לסקר.

זהו נתון חשוב, אבל צריך לקרוא אותו בזהירות. הסקר אינו מפרט איזה טיפול תרופתי התקבל ואינו מוכיח נטילה סדירה בפועל. בנוסף, הדיווח על האבחנה מתייחס לאבחנה אי פעם, ולכן הוא עשוי לכלול גם אנשים שהמחלה שלהם בהפוגה. נכון לומר שהנתון מצביע על פער בין דיווח על אבחנה בעבר לבין דיווח על טיפול תרופתי בשנה האחרונה, אבל הוא אינו מוכיח לבדו חסר בטיפול או שימוש לא נכון בתרופות.

גם במדדי האיכות רואים את התמונה מזווית אחרת. מדד AMR בודק, בקרב הנכללים במדד האסתמה המתמשכת, האם מספר אריזות התרופות לשליטה באסתמה היה לפחות מחצית ממספר כלל אריזות תרופות האסתמה שנרכשו. בשנת 2023 השיעור הזה עמד על 77.6%. כלומר, אצל כ-22.4% מהנכללים במדד, אריזות התרופות לשליטה באסתמה היו פחות ממחצית מכלל אריזות תרופות האסתמה שנרכשו.

באותו דוח נמצא גם ששיעור קבלת חיסון נגד שפעת בקרב האנשים עם אסתמה מתמשכת שנכללו במדד ירד מ-42.3% בשנת 2020 ל-24.1% בשנת 2023. זהו נתון שמצדיק שיחה קצרה עם רופא המשפחה לפני החורף.

אצל מי אסתמה שכיחה יותר, ומתי התמונה משתנה?

עד גיל ההתבגרות אסתמה שכיחה יותר אצל בנים. בהמשך החיים התמונה משתנה. לפי סקר הבריאות הלאומי בישראל, בקרב גברים בני 21 ומעלה השיעור הגבוה ביותר של דיווח על אבחנת רופא אי פעם היה בקבוצת הגיל 35 עד 44, 12.0%. בקבוצת הגיל 55 עד 64 השיעור היה 5.2%, ובבני 65 ומעלה 8.1%.

אצל נשים העקומה שונה: 6.4% בגיל 21 עד 34, 6.1% בגיל 35 עד 44, ועלייה הדרגתית עד 10.2% מגיל 65 ומעלה. לפי טבלת הסקר, ההיפוך בין נשים לגברים מופיע מגיל 55 ואילך, כאשר שיעור הדיווח על אבחנת אסתמה אי פעם גבוה יותר אצל נשים.

האם אסתמה "עוברת עם הגיל"? לפעמים, אבל לא אצל כולם. במחקר ישראלי גדול, מבין בני ה-17 עם אסתמה בעבר או בהווה שנכללו במחקר, הוגדרו בהפוגה 22.4% מהבנים ו-9.1% מהבנות. במחקר הזה הפוגה לא נקבעה רק לפי הצהרה: ההגדרה כללה גם שלוש שנים ללא תסמינים וללא תרופות לאסתמה, יחד עם בדיקה גופנית, ספירומטריה ובדיקת תגר תקינות. ועדיין, זו הגדרה מחקרית בגיל 17, ולא הבטחה שהאסתמה לא תחזור בהמשך החיים.

המשמעות המעשית היא שאסתמה בילדות יכולה להיחלש או להיכנס להפוגה, אבל אי אפשר להניח שהיא פשוט תיעלם. אם היו תסמינים בעבר, ואם הם חוזרים בהמשך החיים, כדאי לספר על ההיסטוריה הזאת לרופא.

אסתמה שמתחילה בבגרות אינה מקרה נדיר

במחקר פיני שכלל 8,199 משיבים בני 20 עד 69, 842 דיווחו על אבחנת אסתמה. מתוכם, 59.3% דיווחו שאובחנו לראשונה בגיל 18 ומעלה. הנתון מראה שאבחנה בבגרות אינה חריגה.

במחקר פיני אחר מ-2020, אסתמה סווגה כאלרגית לפי דיווח על נזלת אלרגית שאובחנה בידי רופא. שיעור זה היה כ-70% בקרב מי שאובחנו באסתמה בגיל 0 עד 9, כ-38% בקרב מי שאובחנו בגיל 40 עד 49, וכ-19% בגיל 50 עד 59. לכן, כשאסתמה מאובחנת בבגרות, סוג האסתמה הוא לרוב לא אלרגי.

בנפרד מהחלוקה לאסתמה אלרגית ולא אלרגית, חשוב לברר חשיפות בעבודה. GINA מעריכה כי 5% עד 20% ממקרי האסתמה החדשים בגיל המבוגר מיוחסים לחשיפה תעסוקתית, שיכולה לפעול במנגנונים שונים. שאלת סינון שימושית היא האם התסמינים משתפרים בסופי שבוע או בחופשות וחוזרים כשחוזרים לעבודה.

״אבחנה של אסתמה בגיל מבוגר אינה מוזרה. היא רק משנה את השאלות שכדאי לשאול בבירור.״

כמה מהמקרים מוגדרים קשים?

המונח "אסתמה קשה" אינו מתאר כל אדם שקשה לו עם האסתמה. לפי GINA, קודם מבדילים בין אסתמה שקשה לטפל בה לבין אסתמה בדרגת חומרה קשה. אסתמה קשה היא אסתמה שנשארת לא מאוזנת למרות היענות טובה לטיפול מיטבי שמכיל סטרואיד בשאיפה במינון גבוה יחד עם מרחיב סימפונות ארוך טווח, ולאחר טיפול בגורמים תורמים (קו-מורבידיות), או אסתמה שמחמירה כשמפחיתים את הטיפול במינון הגבוה. לפני שקובעים זאת בודקים גם טכניקת שאיפה, נטילה סדירה, חשיפות ומחלות נלוות.

בתרשים GINA לשנת 2026, המבוסס על מחקר הולנדי שפורסם ב-2015, מוצגים אומדנים של כ-17% מהמבוגרים עם אסתמה כאנשים עם אסתמה שקשה לטפל בה, וכ-3.7% עם אסתמה קשה.

במחקר רשומות ישראלי שפורסם ב-2017, בקרב המבוטחים שאובחנו עם אסתמה, 4.65% עמדו בהגדרת אסתמה קשה לפי ההגדרות ששימשו במחקר. מתוך קבוצה זו, כשליש סווגו כלא מאוזנים.

מתי המספרים מצדיקים שיחה עם הרופא?

רוב המספרים בכתבה הזאת הם נתונים על אוכלוסיות. הם אינם תחזית אישית. אבל יש כמה מספרים אישיים שכדאי להביא לפגישה עם הרופא: כמה החמרות דרשו סטרואידים בבליעה בשנה האחרונה, כמה פעמים הגעתם למיון או למוקד רפואי, ובכמה משאפי הקלה (SABA) השתמשתם.

לפי GINA, רכישה של שלושה מכלים או יותר בשנה של SABA, אגוניסט בטא-2 קצר טווח המשמש להקלה, קשורה לסיכון מוגבר להחמרות ולפניות למיון. הספים האלה מתייחסים למכלים של 200 מנות. רכישה של 12 מכלים או יותר בשנה קשורה לסיכון גבוה יותר לתמותה מאסתמה. הספים אינם חלים על משאפי הקלה שמכילים סטרואיד בשאיפה ופורמוטרול. רכישה אינה הוכחה לשימוש בפועל, אבל היא סימן אזהרה שכדאי להעלות מול הרופא.

חשוב לא להניח שאסתמה עם תסמינים נדירים היא בהכרח חסרת סיכון. GINA מציינת שעד כ-30% מההחמרות וממקרי המוות מאסתמה מתרחשים אצל אנשים שהתסמינים שלהם מופיעים לעיתים רחוקות: פחות מפעם בשבוע, או רק במאמץ חזק. טיפול שמכיל סטרואיד בשאיפה מפחית את הסיכון להחמרות קשות בהשוואה לטיפול ב-SABA בלבד.

״גם כשיש מעט תסמינים, הסיכון להחמרה קשה אינו בהכרח נמוך.״

במה הנתונים בישראל כן מעודדים?

מחקר ישראלי שבחן את אשפוזי הילדים מאסתמה בגילים 1 עד 14 לפי רישום האשפוזים הלאומי מצא ירידה בשיעור האשפוזים השנתי המתוקנן לגיל מ-2.14 לאלף ילדים בשנת 1996 ל-0.89 לאלף ילדים בשנת 2017. זו ירידה של כ-58%.

גם כאן חשוב לשמור על ההקשר: הירידה באשפוזים אינה אומרת שהאסתמה נעלמה, והיא אינה מבטיחה שאדם מסוים לא יחווה החמרה. המחקר תיעד ירידה ברמת האוכלוסייה, אך לא קבע מה חלקם של שינויים בטיפול, באבחון ובמעקב בירידה זו.

מה המספר שלכם?

המספרים הארציים חשובים למדיניות, אבל בפגישה עם הרופא המספרים האישיים שלכם חשובים יותר. נסו להגיע עם שלושה נתונים פשוטים:

  • כמה החמרות היו לכם בשנה האחרונה, ובמיוחד כמה מהן דרשו סטרואידים בבליעה.
  • כמה פעמים פניתם למיון או לטיפול דחוף בגלל אסתמה.
  • כמה משאפי הקלה רכשתם או סיימתם בשנה האחרונה, ומה מכיל משאף ההקלה שלכם. אם מדובר במשאף מסוג SABA, כדאי לציין גם כמה מכלים נרכשו.

הנתונים האלה עוזרים להבין לא רק אם יש אסתמה, אלא עד כמה היא מאוזנת, האם הטיפול מתאים, והאם צריך לשנות את המעקב.

שאלות ותשובות

כמה אנשים בעולם חיים עם אסתמה?

ארגון הבריאות העולמי מעריך שכ-363 מיליון אנשים חיו עם אסתמה בשנת 2023. דוח GINA לשנת 2026 משתמש בהערכה של כ-300 מיליון אנשים. אלה שתי הערכות ממקורות ומתקופות נתונים שונות, ולכן עדיף לא להפוך אותן לטווח אחד.

מהי שכיחות האסתמה בישראל?

בסקר הבריאות הלאומי 2018 עד 2020, 8.5% מבני 21 ומעלה דיווחו שרופא אבחן אצלם אסתמה אי פעם. במחקר רשומות שפורסם ב-2017, בקרב מבוטחים בני 20 עד 70 נמצאה אבחנת אסתמה אצל 5.68%. במדד האסתמה המתמשכת לשנת 2023, בקרב קבוצת הגיל שמוגדרת במדד ולפי קריטריונים של רכישת תרופות ובחלק מהמסלולים גם תיעוד אבחנות, השיעור עמד על 0.8%. שלושת הנתונים האלה מודדים דברים שונים ואינם בני חיסור זה מזה.

האם אסתמה היא מחלה של ילדים?

לא רק. אסתמה שכיחה בילדות, אבל היא יכולה להתחיל בכל גיל. במחקר פיני, 59.3% מהמבוגרים שדיווחו על אבחנת אסתמה דיווחו שאובחנו לראשונה בגיל 18 ומעלה. במחקר פיני אחר, שיעור האסתמה שסווגה כאלרגית לפי דיווח על נזלת אלרגית שאובחנה בידי רופא היה נמוך יותר בחלק מקבוצות גיל האבחנה המבוגרות.

ביקורת וייעוץ רפואי: ד״ר מרב בן אברהם, מומחית ברפואת משפחה וברפואת ריאות